- סיפורים אישיים

קארין, 29, ת"א

"אני בת 29, יועצת אסטרטגית בחברה גדולה, אמא לעומר החמוד בן השנה וחצי. על הרבה דברים אני יודעת "לעמוד על שלי", אבל כשמגיע ג'וק הדבר האחרון שאני עושה זה לעמוד.. זה בדרך כלל בעיקר לברוח. לפני שבוע וחצי בעלי היה במילואים. בסביבות הערב לפני שהשכבתי את הילד לישון, גיליתי גופת ג'וק מת בחדר השינה. זה היה המראה הכי דוחה בעולם ופשוט לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות, אבל בטח לא יכולתי להישאר איתו באותו חדר. חצי שעה התהלכתי בבית חסרת מנוחה. אחרי חצי שעה לקחתי יעה, כמובן כזה עם ידית ארוכה. ניסיתי לקרב את היעה אל הגופה, אבל אז פתאום הג'וק התהפך והתחלתי לצרוח כמו מטורפת, בזמן שאני מרחיקה את הבן שלי משם, כשהוא מצידו רק נקרע מצחוק. בסוף לקחתי חתיכת עיתון, הפלתי מלמעלה על הג'וק ועם היעה פשוט דחפתי אותו פנימה אל תוך מרפסת השירות. התקשרתי לבעלי ואמרתי לו שאני בבית לא ישנה. אחרי חמש דקות, הוא חזר אליי ואמר שהתקשר לאמאלה, ושבעוד כמה דקות יבואו לפנות את הגופה. לרגע נבהלתי שהוא מדבר על חמותו, שזה עוד דבר שאני לא אוהבת להיתקל בו לא מוכנה, אבל אז הבנתי שזה שירות חדש. הגיעה בחורה מאוד נחמדה, שאלה אם אני רוצה לכוון אותה איפה נמצא הג'וק מהסלון או לבוא איתה. ברור שכיוונתי אותה מהסלון. בתוך דקה וחצי כל הסיפור הזה היה מאחוריי. אפשר לישון בשקט"
אז תודה אמאלה
 

רועי, 31, ת"א


"לפני כמה ימים שותפה שלי גילתה ג'וק בשירותים. היא התקשרה אליי ואמרה שהיא לא יודעת מה לעשות. היא התחילה גם לשאול אותי מתי אני חוזר ואם אני יכול להקדים. הייתי אצל ההורים בירושלים ואין בינינו כזה קשר קרוב, שחשבתי השאלות שלה לא ממש במקום. ניסיתי להרגיע אותה בטלפון ושאלתי אותה "מה כבר החיה הקטנה הזאת  יכולה לעשות לך?" ובתגובה היא ניתקה לי את הטלפון. אחרי איזה חצי שעה, כי הרגשתי לא נעים שלחתי סמס "נו, הוא הרג אותך?" לא קיבלתי תשובה אז הנחתי שהכל הסתדר. מסתבר שהיא שלחה סמס לחברה שלה אם היא יכולה לבוא להרוג לה ג'וק. החברה  שלחה לה סמס עם הכתובת של אתר אמאלה. גאוני!"

 

שרי, 23, סטודנטית 

"בלילה שלפני בחינה שלי במשפטים, הלכתי למטבח כדי להכין לי משהו לאכול. פתחתי את מגירת הסכו"ם, וממנה יצאה החיה הכי נוראית שיש. התחלתי לצרוח כמו מטורפת, מספיק כדי שהשותפה השנייה תצא מהחדר לבדוק מה קרה. היצור התחיל לרוץ לקראתה והיא גם התחילה לצרוח. כלאנו את עצמנו בחדר וניסינו לחשוב מה עושים. בסוף סיכמנו שנשתמש בפח ניירות שלי כדי לכלוא אותו. חשבתי שזה ירגיע אותי, אבל איכשהו פחדתי שהוא יצליח לצאת. מה שעוד יותר הדאיג אותי זה שצרחנו במשך רבע שעה בבניין, ואף אחד אפילו לא דפק בדלת לבדוק מה קרה. התקשרנו לאמאלה, התיישבנו על שני כיסאות בכניסה ושמרנו על פח הניירות שבתוכו הג'וק עד שיגיעו. למזלי הגיעו מהר, טיפלו בו מהר ויכולתי ללכת לישון לפני הבחינה".